ניתוח פזילה נעשה על מנת לתקן את מנח גלגל העין יחסית לעין השניה.

​

במהלך הניתוח מבודד שריר חוץ עיני (אחד או יותר) וממוקם מחדש כך שעבודת השריר נחלשת או מחוזקת. העתקת השריר נעשית על סמך מדידות פזילה שמבוצעות לפני הניתוח וניסיון מצטבר הראה שלא כל עין ולא כל שריר מגיבים בצורה דומה. כך שלא תמיד המדידות והניתוח יביאו לתוצאה הרצויה. על מנת לנסות ולהתגבר על תופעה זו פותחה שיטה ניתוחית לתיקון פזילה אשר משתמשת בתפרים מתכווננים.

​

במהלך הניתוח מבודד השריר, אך במקום לקבע אותו חזרה במקומו בתפר קבוע, השריר נתלה על חוט עם יכולת הארכה או קיצור שלו.  לאחר סיום הניתוח, ולאחר התאוששות המנותח/ת, ניתן לעשות הערכה של הפזילה, ובמידת הצורך, לשנות את מיקום השריר. ההתאמה יכולה להתבצע כבר ביום הניתוח ועד מספר ימים לאחר הניתוח.

​

גם בשיטת התפרים המתכוונננים קיימות שתי גישות. בגישה הראשונה נשאר קצה חוט מחוץ לעין והוא בהכרח צריך להקשר ולהיות מוצנע באזור מיטת הניתוח- גם במצבים בהם התכנון הראשוני של הניתוח היה נכון ואין שארית פזילה.

 

בשיטה השניה נשארת אפשרות לכיוונון החוטים אך הם קצרים ומוצנעים. כך שאם הפזילה תוקנה לשביעות רצון כולם, אין צורך בפרוצדורה נוספת. ישנם מחקרים רבים אשר בודקים האם תפרים מתכווננים מעלים את אחוזי הצלחת הניתוח והתשובה לא חד משמעית.

​

לא בכל ניתוח יש צורך בשיטה זו, אך בהחלט יש מצבים בהם ניתן לשקול שימוש בשיטה זו על מנת להעלות את אחוז הדיוק בטיפול בפזילה.